כשקוראים את התקציר של "גנב על הגג" (Roofman), סרטו של דרק סיאנפרנס, קל לחשוב שמדובר בעוד קומדיית פשע פרועה. אחרי הכל, הסיפור האמיתי על ג'פרי מנצ'סטר – לוחם לשעבר שפרץ לסניפי מקדונלד'ס דרך הגגות, נמלט מהכלא וחי בסתר בתוך סניף ענק של "טויס אר אס" – נשמע כמו תסריט הוליוודי מופרך שנועד בעיקר לבדר. אבל ככל שהתקדמה הצפייה בסרט, קרה לי משהו מעניין. המחשבות שלי נדדו דווקא לאפוס קולנועי שראיתי לא מזמן – "האודיסאה" של כריסטופר נולאן. פתאום, מתחת לכל ערימות הצעצועים, גיליתי שסיפורו של "

אני מודה, לא הייתי צריך המון שכנוע להתחיל לראות את הסדרה הזו, בעיקר כי כל פרק הוא שלושים דקות. אין תענוג כמו סדרה עם פרקים קצרים. כשראיתי שמדובר בדרמה קומית על אישה שמאובחנת עם סרטן סופני ונפרדת מבעלה ביציאה למסע חקר מיני, הרגשתי שיש פה פוטנציאל למשהו קליל ומרגש באותה העת, וגם לא סדרה שמזלזלת באופן אגרסיבי באינטליגנציה שלי. אמנם לא קיבלתי יצירה קומית, אבל קיבלתי אחלה דרמה.